תוכנית אוגנדה

תוכנית אוגנדה, היא מהתוכניות הראשוניות שהועלו על ידי הרצל וחבריו כדי להתמודד עם המצוקה היהודית באשר למקום מושבם. תוכנית זו היא רק אחת מהתוכניות הגרנדיוזיות שהועלו על הפרק על ידי חוזה המדינה ואחרים.

תוכנית אוגנדה 

בפגישה שנערכה ב- 23 באפריל 1903 על ידי תיאודור הרצל עם מזכיר הקונסול של בריטניה הגדולה, ציין ג'וזף צ'מברליין, כי לדעתו נראה כי אוגנדה במזרח אפריקה היא מקום אידיאלי ליישוב מחדש של היהודים. 

בתחילה, התעלם הרצל מההצעה, מחשש שהיא תסכן את המשא ומתן שלו להקמת פרוטקטורט יהודי בסיני. כאשר התוכנית הזו נפלה, הרצל ביצע את הצעתו של צ'מברליין. 

תוכנית בפעולה 

באוגוסט 1903 קיבל הרצל מכתב שנכתב על ידי סר קלמנט היל, המפקח על הפרוטקטוריות האפריקאיות, המעיד על נכונותה של בריטניה הגדולה לשקול התיישבות יהודית במזרח אפריקה. 

היל, הצהיר כי יישוב זה יכול להיות עצמאי מבחינה פוליטית, עם ממשל יהודי וממשל יהודי. בקונגרס השישי, הציג הרצל סיכום משא ומתן עם הבריטים. 

הרצל טען כי הקונגרס אינו צריך לדחות את התוכנית, אלא צריך לחקור אותה, מכיוון שהייתה הצעה לגיטימית של האימפריה הבריטית, הצעה שהעניקה לציונות חותמת אישור ולגיטימיות חשובה. 

תגובות נציגי הקונגרס על תוכנית אוגנדה 

תגובת נציגי הקונגרס הייתה חריפה. המתנגדים אמרו שרק ארץ ישראל היא הבית הלגיטימי של העם היהודי. רבים איימו לסגת, והמשלחת הרוסית אכן יצאה מאולם הקונגרסים במשך מספר שעות. 

בעוד שהקונגרס הצביע ברוב דחוק על ועדה שתחקור את ההצעה הבריטית, היה ברור כי קבלת ההצעה, תערער את התנועה הציונית. הרצל נפטר כעבור עשרה חודשים; בקונגרס הבא דיווחה הוועדה כי אוגנדה אינה מתאימה להתיישבות יהודית אלא רק ארץ ישראל.

> הכירו את רוכש הקרקעות יהושוע חנקין באתר אוצר התיישבות